ההקשר הראשון שעולה בדעתנו כשאנחנו חושבים על דחיינות הוא שזה משהו כזה שאנחנו צריכים להתרחק ממנו כמו מאש, סוג של הרגל שלא כדאי שנאמץ. אופי כזה, של… לא יודע, עצלנים? לוזרים?
אז רגע. לפני שתכנו את עצמכם בכל מיני שמות שלא בהכרח קשורים אליכם, בואו נבין רגע מהי דחיינות, מתי יש בה תועלות אמיתיות, ומתי יש בה "תועלות" שאינן אלא תירוצים.
אז דחיינות היא נטייה להשאיר או לדחות פעולות או משימות עד הרגע האחרון. בהחלט לא הרגל חיובי, לפחות לא ברוב המקרים. אלא שמה שמפתיע זה הגילוי שלדחיינות יש גם יתרונות. לפעמים ובמקרים מסוימים מאוד.
וכן. בחשיבה המקובלת, דחיינות היא האויב של הפרודוקטיביות, אבל זאת לא התמונה המלאה
כי כשזה מגיע לתהליך יצירה, למשל, או אפילו לחשיבה מחוץ לקופסא בעולם העסקים או בחיים, כשאתם מתבקשים למצוא פתרונות חדשים לבעיות שאתם מתמודדים איתן, דחיינות יכולה להוביל לרעיונות טובים יותר.
אבל החוכמה היא למנף דחיינות כך שתוביל להשגת הרעיונות הכי טובים, ואת המטרה הזאת אפשר להשיג כשמבינים את ההבדל בין דחיינות שהיא נטילת פסק זמן שדרוש להתרעננות או "ניקוי הראש" כדי לפנות מקום לרעיונות או מחשבות חדשות, לבין ההיפך: מציאת תירוצים לדחות כל משימה או פעולה ממש עד הרגע האחרון. עד שכבר אין ברירה אלא לפעול.
לפעמים דחיינות מאפשרת לכם לחשוב מחוץ לקופסא
אם אתם מסוג האנשים שצוללים מיד לפרויקט חדש ומסיימים אותו בזמן או אפילו לפני הזמן שהקצבתם לעצמכם (או שלוח הזמנים הכתיב לכם), אתם יכולים להרשות לעצמכם להמתין קצת לפני שאתם מתחילים פרויקט חדש. כלומר, אתם יכולים לקחת את הזמן לשחק במשחק המחשב האהוב עליכם או לצאת לשבת קצת בשמש.
דחיינות במקרים כאלו מאפשרת לכם את הזמן לחשוב על רעיונות חדשים, לחשוב מחוץ לקופסא, או למצוא שיטות פעולה חדשות שיאפשרו לכם להגביר את הפרודוקטיביות אפילו יותר.
כשאתם לוקחים את הזמן להירגע קצת לפני שאתם ממשיכים בעבודה או מתחילים פרויקט חדש או עוברים למשימה הבאה, אתם יכולים למצוא שיטות להשלים פרויקטים יצירתיים לפני שנתתם לעצמכם מספיק זמן לחשוב עליהם לעומק.
מבינים את הנקודה?
אם, למשל, אתם כותבים, אתם יכולים לכתוב כמה משפטים, ואז להשאיר אותם לא גמורים, ולצאת להפסקת הצהריים שלכם. כשאתם חוזרים (שבעים ושמחים), אתם מסתכלים שוב על המשפטים שכתבתם, ובקלות רואים איך אפשר לכתוב אותם הרבה יותר טוב.
שיטה נוספת היא לכתוב טיוטה ראשונה של המסמך שלכם, לעזוב אותו ולחזור אליו למחרת, למרות שכל האינסטינקטים שלכם צועקים, מהבטן, מהלב ומהראש, שאתם חייבים לסיים את העבודה היום. עכשיו. מיד. לפני שאתם יוצאים הביתה. אחרת לכו תדעו מה יקרה.
וגם אם אתם דחיינים שדוחים משימות לרגע האחרון סתם כי ככה אתם רגילים, עדיין יש לכם אפשרות להפוך את ההרגל "המגונה" להרגל חיובי
אם אתם טיפוסים כאלה שמחכים עד הרגע האחרון כדי להתחיל את המשימה שלכם, אתם יכולים לשנות קצת את ההרגל, ולבחון את המשימה ברגע שהיא מוקצית לכם. תשקיעו שעה בהתבוננות על המשימה, רשמו לעצמכם כמה הערות ראשוניות, כדי להבין מה נדרש מכם, והניחו את המשימה בצד.
הרעיון הוא שגם אם אתם לא עובדים באופן פעיל על הפרויקט, המשימה נמצאת בראשכם, והמחשבות והרעיונות, גם אם הם רדומים קצת, מתחילים להתרחש ולהיווצר, וממתינים עד שתחזרו אל הפרויקט שלכם.
משחקים יצירתיים שהופכים דחיינות לתהליך של יצירה
אתם יכולים גם לשחק עם כמה תרגילים יצירתיים שיעזרו לכם להתגבר על דחיינות של הרגע האחרון (בהנחה, כמובן, שאתם לא אוהבים את ההרגל הזה), ולהפוך אותה לתהליך של יצירה.
אימון אישי מלמד אתכם את התרגילים שיעזרו לכם לשנות את הרגלי הדחיינות שלכם, ולהחליף אותם בכלים חדשים שיכולים להקל על הלחץ של ביצוע משימות, ולהחליף אותו בהרגלים חיוביים יותר של חשיבה יצירתית.
אז בשורה התחתונה הבנו שדחיינות היא לא תמיד האויב
במיוחד כשהיא מובילה לפרודוקטיביות גבוהה ויצירתית יותר. לפעמים דחיינות היא הדרך של המוח שמנסה להגיד לכם שאתם לא חייבים לעשות משהו דווקא עכשיו, ולתת לעצמכם את הזמן לעבד משהו, לפני שאתם מקבלים החלטה מהירה או פועלים בפזיזות.
אם אתם דחיינים תועלתניים, אמצו את ההרגל הזה. חבקו אותו כדי שתוכלו לבצע פעולות נוספות. אמצו את ההרגל החיובי הזה על מנת שתוכלו להתחיל להקשיב למה שהאינטואיציה שלכם מנסה להגיד לכם. ההרגל הזה יאפשר לכם להתחיל לעשות את הדברים שהכי חשובים לכם. ויודעים מה? ככה גם נראה אושר.